<h1>חדושי רבינו משה חלאוה</h1>
<h2>דף טו:</h2>
וכתב אדוני אבי ז"ל שם בחידושיו, כי מה שנהגו לומר קצת ב"א בשעת שכיבה עד כי אתה י"י מחסי אינו מנהג, שלא נאמר כן אלא בשעת קידוש (על התורה) [העזרות] שאומר יושב בסתר עליון עד כי אתה י"י מחסי ותו לא, משום דאית ביה עליון שמת מעונך, ובשעת קידוש אדרבה אנו צריכין שישרה שכינתו בתחתונים. אבל בשעת שינה ראוי לומר המזמור כולו.
<h2>דף לה:</h2>
וכתב הרב אדוני אבי ז"ל בחידושיו בריש נדרים [ב' ע"א], נראה לפרש דשבועה בלא הזכרת שם הויא שבועה, דמאי שנא שבועה מנדר (וזריזות) [ונזירות] והקרבן דלא בעי שם כלל. אלא דבשבועת העדות והפקדון ילפינן לה בג"ש [שבועות ל"ה ע"ב] להחמיר ולאיים על הנשבע, ולא משום קיום שבועה בלבד, דהתם נמי אי אשבעיה דיינא בלא שם ונמצא שקרן ה"ז חייב אלא שטעה הדיין. וכן האומר הן הן לאו לאו שבועה דאוריתא הוי ואפילו בלא הזכרת שם, ובלבד שיכוין לשבועה. ודמיא לאלהי ישראל [ע"ז כ"ח ע"א], דאע"ג דכי לא מיכוין לא אמר כלום, כי מיכוין מיהא הויא שבועה. עד כאן לשונו. והראב"ד כ"כ דלא נאמרו דברים הללו (דקא הוו) [הן הן] ולאו ולאו דהוו שבועה אלא לגבוה, דאמירת[ו ל]גבוה שתי פעמים קים בשבועה, אבל לא להדיוט, אא"כ כיון לשבועה, לא בדיבור הקל בלבד. למדנו מ"מ [שהאומר] לאו לאו הן הן בכוונת הבטחה ושבועה [דהו"ל] כשבועה. וכמה ב"א נכשלין בזה, שמבטיחים בלאו לאו הן הן ואינם מקיימים עושים דבריהם הבל ורעות רוח והנם עוברים על השבועה.
